תוכן

ט) ועתה צריך שנבאר, טעם קריאת שם ל"ב, אל קבוץ האורות האלו. וסוד הענין היא, כי כפי מספר האורות הנקבצים שם, שנמשכו ממוחין דאו"א, שהם ל"ב אורות, לכן נק' לב. והענין הוא, כי הנה מוח חו"ב דאבא, או דאימא, מכוסים הם תמיד תוך הנצח וההוד דאו"א, המתפשטים בקו ימין ושמאל דז"א, ואינם באמצע, כמו הלב. ועוד, כי הם אורות סתומים כנזכר, ואין אור יוצא מהם בגלוי ממש. ונמצא כי קבוץ האורות, שמהם נעשה הלב, הוא מן היסוד דאו"א, המתפשטים בקו אמצעי, ששם הוא מקום הלב. ועוד, כי שם הם מאירים בגלוי גמור. והנה נודע, כי הצד המאיר, הוא צד החצון, הנק' אחוריים של ב' היסודות הנז’, כי צד החצון שבהם, הוא נוגע בפנימיות הז"א, וממנו יוצא הארה. והנה האחורים של יסוד דאבא, הוא קפ"ד, שהם אחוריים דהוי"ה דע"ב דיודי"ן והאחוריים דיסוד דאימא, הם קס"ו, שהם אחורים דהוי"ה דס"ג. ובשתי אחורים אלו דקפ"ד וקס"ו, הם ל"ב אותיות, ולכן מספר אורותיהם מתקבצים, ומהם נעשה אבר הלב.